contactUs Waze

מאחורי הגלימה: לא כולם רם כספי - ריאיון במגזין גלובס

www.globes.co.il/news/article.aspx

כשעו"ד אלי הישראלי ניסה להתקבל להתמחות לפני שבע שנים, הוא חרש את תל אביב עם הטוסטוס שלו ושלשל מעטפה עם קורות חיים לכל תיבת דואר שעליה הייתה רשומה כתובת של משרד עורכי דין. הישראלי, היום שותף במשרד שהקים עם עו"ד אסף רוטשטיין, לא מתגעגע לימים ההם: "בתור בוגר מכללה )שערי משפט( - לא הזמינו אותי לראיונות. שלחתי קורות חיים בטונות, וכלום. אז הסתובבתי עם ערימת מעטפות בארגז של הטוסטוס, עד כדי כך הייתי נואש". וזה עבד?"לא. רק אחרי שהפעלתי קשרים והתקשרתי לכל הדודות שלי, התקבלתי למשרד, שאפילו שילם לי משכורת; מה שלא לגמרי מובן מאליו היום. כשסיימתי התמחות, זה כבר היה יותר קל. ראיון העבודה שלי היה במשרד עורכי דין, שבו הבחור שעזב הכיר אותי, ואמר לעו"ד אסף ורשה, שראיין אותי, 'קח אותו'. כשנכנסתי לראיון ורשה אמר, 'התקבלת. עכשיו תסביר לי למה'. ובאמת הייתי בפנים. בשוק רווי כמו היום, לקשרים האישיים אין תחליף. אי–אפשר לדעת מאיפה זה יבוא, ולא צריך לזלזל בקשר עם אף דודה". ביום ראשון יקיים מרכז ההשמה של לשכת עורכי הדין, בשיתוף פורום עורכי דין הצעירים, יריד השמה שבו יזדמן לאלפי עורכי הדין שמחפשים עבודה לדלג על שליחת קורות החיים ולהרשים פנים אל פנים; הזדמנות יוצאת דופן עבור מעמד הפועלים של המקצוע, שמחכה לטלפון שלא מגיע, ובעיקר למי שמתעקש על הפירמות הגדולות, שמרשות לעצמן לנפות בקלות בשאר ימות השנה. קרוב ל– 900 עורכי דין כבר הבטיחו, נכון לתחילת השבוע, את השתתפותם. מנתונים שפרסמה הלשכה ערב טקס ההסמכה בשבוע שעבר, עולה כי בישראל רשומים כ– 46 אלף עורכי דין. נתון זה כולל את 2,168 עורכי הדין החדשים שהצטרפו כעת, שני שלישים מהם בוגרי מכללות. הקושי למצוא עבודה הוא עצום, ובוגרי המכללות שרואיינו לכתבה זו מודים כי אצלם המצב קשה אפילו יותר. עו"ד מאיה פילוסוף, 36 , בוגרת מכללת רמת גן שעובדת היום במשרד אדם: "הייתי מצטיינת מסלול, סיימתי עם ממוצע 98 , עבדתי כמתרגלת ונמניתי עם מערכת כתב עת משפטי בינלאומי לזכויות אדם; ועדיין, מעשרות קורות החיים ששלחתי כדי להתקבל להתמחות, חזרו אליי בודדים. אילו הייתי בוגרת אוניברסיטה, שמציגה את אותם נתונים, אני בטוחה שהתמונה הייתה שונה. "גם אחרי ההתמחות, זה לא הופך לקל יותר. עורכת דין בכירה במשרד שעבדתי בו התלוננה על בוגרי המכללות במהלך ארוחת צהריים משותפת. היא אמרה, 'ראיתי כבר מה זה בוגרי מכללות; למחלקה שלי אני מגייסת רק מאוניברסיטה'. אמרתי לה, 'אני יוצאת מכללה, ואני לא נופלת מהם', והיא ענתה, אולי יש חריגים כמוך, אבל בשבילם לא שווה לי לבזבז זמן על ראיונות עם יוצאי מכללה". מי שמבקש בכל זאת להשתלב בשוק מוצא עצמו בפני דילמה - שכיר או עצמאי. עד כמה שזה נשמע חסר אחריות, המשכורות והתנאים שמציעים לעורכי הדין השכירים עלובים כל–כך, שעורכי דין שרק לפני דקה וחצי קיבלו רישיון לעטות גלימה עומדים בפני ברירת מחדל - עצמאי בשטח או הסבה
מקצועית. מי שלא מוכן לוותר על החלום או על המקצוע, שהקדיש ללימודו כמעט חמש שנים מחייו, מנסה את מזלו בהופעות סולו. "אנשים פותחים משרד בלית ברירה", אומר הישראלי, 34 , שעבד ארבע שנים כשכיר, לפני שפתח משרד. "אלה יכולים להיות אנשים מצוינים, ועדיין אין תחליף לניסיון. יש לי חבר שעשה את זה; היה לו הכסף בשביל ההתחלה, והוא איש טוב וחכם, אבל כשהוא מתייעץ איתי איך לנהל חקירה ראשית בבית משפט, אני קצת מרחם עליו ועל הלקוח, שהוא נאלץ לעבור את טבילת האש ככה. אני אומר לו, 'אל תשאל שאלות מנחות', והוא שואל, 'מה זה בדיוק שאלה מנחה'".
משכורות רעב במשרדים
אז מה עדיף? להתגלח על חשבון אחרים, או להסתובב מושפל ומתוסכל מהעבודה במשרד. עו"ד רעות זנזורי, 29 , חברת ועדת עורכי הדין הצעירים של הלשכה, הציגה בנייר עמדה שהגישה לוועדה כמה מהחוויות הפחות נעימות שעברו היא וחבריה בראיונות עבודה, במסגרת מה שהיא מכנה "העבדות החדשה". "משרדי עורכי דין מציעים משכורות רעב, שלא העזו להציע בתקופתי כסטודנטית", כותבת זנזורי. "שכר מינימום תמורת שעות עבודה רבות, ישיבה במשרד ללא תנאים, במעבר או במטבחון; כאשר על הדרך צצה השאלה מהם כישורי הכנת הקפה שלי, ואם אני יודעת איך מפקידים כסף בבנק וכיצד שולחים דואר רשום, כי 'אצלנו במשרד עושים הכול'".התייחסו אלייך כך כי את צעירה או כי את אישה? - אני מנסה לבודד באמצעות זנזורי מה מפריע יותר למעסיק הפוטנציאלי. מתברר ששני המינים זוכים, לדעתה, ליחס משפיל שווה. "שאלו ידיד שלי באחד הראיונות, 'אין לך בעיה עם קפה, נכון?', והוא השיב שהוא דווקא אוהב. אז אמרו לו, 'לא לשתות, להכין'. כשאני עמדתי לפני שאלה דומה, חשבתי בהתחלה שמדובר בבדיחה, בניסיון כושל לשבור את הקרח.
כשהבנתי שהמראיין רציני, עניתי, 'חבל, בקורס הכנת קפה דווקא נכשלתי', והלכתי". כל הכבוד על האומץ. "זה כבר היה הראיון החמישי או השישי שלי, והייתי נורא מיואשת, אבל זה התבקש. בראיון אחר, עורך הדין אמר לי, 'אני לא באמת יודע למה זימנתי אותך, אני לא בטוח שיש לך מה להציע לי כעורכת דין צעירה. אם בסופו של יום אחליט להעסיק אותך, תצטרכי להודות לי על כך'. פרצתי בצחוק ויצאתי. ואז התיישבתי ברחוב, ושעה לא יכולתי לקום מרוב תסכול וייאוש. יצא לי גם לפגוש עורך דין שביקש ממני לכתוב את ספרו הבא, הדגיש בפניי כי אני נדרשת למינימום עמודים בשבוע, וציין שבכוונתו להחתים אותי על מסמך שבו לא אוכל לדרוש זכויות יוצרים על הספר". בסוף הסתדרת. "אני עובדת במשרד לדיני משפחה, והם בסדר גמור. יש לי גם חיים פרטיים - מה שקשה לומר על מי שעובדים במשרדים הגדולים; אבל אני עדיין שומעת על מקרים מזעזעים. לחברה שלי הציעו לעבוד בחינם, כי זה כאילו שכר הלימוד שהיא משלמת למשרד שמאפשר לה לקבל ניסיון. שמעתי על עורך דין שאמר למועמדים שהתראיינו אצלו, 'בשבילי אתם כמו פקידים, כי אתם
לא באמת משתמשים בשכל שלכם; היתרון שלכם בהשוואה לפקידים הוא שאתם גם יכולים לחתום על מסמכים, כי יש לכם רישיון'". מבדיקה לא מחייבת שערכה זנזורי עולה כי השכר לעורך דין מתחיל עומד לא פעם על 4,000 שקלים ברוטו כולל נסיעות; שעות העבודה הנדרשות במסגרת אותה הצעה הן משמונה בבוקר עד שבע בערב. במשרדים התל אביביים הגדולים השכר גדל משמעותית, ועומד בממוצע על 8,500 – 9,000 שקלים נטו, כלומר 13 אלף שקלים ברוטו לעורך דין מתחיל. מצד שני, יום העבודה מסתיים לא פעם בעשר או באחת עשרה בלילה, והציפייה היא גם לעבודה בסופי שבוע ובבית, כשצריך. וזה קורה לא מעט. תנאים כאלה לא הותירו ברירה לעו"ד קטי צוובקוב, פליליסטית בת 36 ואם חד–הורית לילד בן שנתיים וחצי. "אילו הייתי ממשיכה כשכירה הייתי מגיעה כיום, אחרי 11 שנות ניסיון בתחום, ל– 7,000 שקל נטו, אולי 8,000 ", היא מספרת. "איך אני יכולה להחזיק ככה בית? פליליסטים לא צריכים משרד גדול, אז שכרתי לפני תשע שנים חדר ושירותי משרד במשרד עורכי הדין של אורי קינן, שבו עבדתי קודם כשכירה. זה הרבה יותר
פשוט ממה שזה נשמע. מה שקשה זה להסתובב כמו פורפרה בין בתי המשפט לבתי הסוהר. במקצוע הזה אין חצי משרה, ואני עובדת כמו גבר, בטח לא כמו אימא חד–הורית". מה זה אומר? "אני רואה את הבן שלי רק בשמונה וחצי בערב, חוץ מאשר בימי רביעי, שאז אני משתדלת לצאת מוקדם, אבל גם אז אני נתקעת לפעמים בדיון דחוף, ולא עוזר שאני אומרת לשופט שאין לי מטפלת. הוא אומר, 'את חייבת להישאר, תארגני משהו'. גם כשאני עם הבן שלי יש כל הזמן טלפונים מקליינטים, שלא מתחשבים בשעה. בן אדם שעצור רואה רק את עצמו; שלא לדבר על זה שלקוחות מהסוג שיש לי לא מצטיינים מטבעם באמפתיה". הם לפחות מעריכים את העבודה? "כשהחברים לתא של קליינט שלי רוצים שאייצג
אותם, אני יודעת שהוא מבין שעשיתי עבודה טובה, גם אם הוא בכלא".  "תתפלאי כמה הגוגל עובד חזק" איך באמת משיגים קליינטים? ספקית העבודה המשמעותית של צוובקוב ושל פליליסטים רבים אחרים היא הסנגוריה הציבורית, שמעמדה רק הולך ומתחזק עם השנים. "הגב שהסנגוריה נותנת לנו הוא קריטי",מסבירה צוובקוב. "זה גם הביטחון שיש לי תיקים ושאני לא אשאר בלי עבודה, וגם הפיקוח המקצועי והעזרה שהיא נותנת מול המערכת הגדולה שאני, כסנגורית, מתמודדת מולה". יש תחרות על תיקים? "יש מספיק עבודה לכולם, אבל יש כאלה שנאבקים יותר על התיקים. שמעתי על עורכי דין שקיבלו תיק מהסנגוריה הציבורית ולא אהבו את הרעיון שעורך דין פרטי יחליף אותם, כי הקליינט פתאום השיג כסף ורצה עורך דין אחר. אז הם לא העבירו לעורך הדין החדש חומר לקראת הדיון, או ש'שכחו' להודיע לבית המשפט שהוא מחליף אותם, והתחילו את הדיון בלעדיו". את התחרות על הקליינטים מכיר מקרוב גם הפליליסט עו"ד אלון דוידוב, 39 , בעל ותק של חמש שנים. הסיפור שלו מוכיח שגם עורכי הדין הפרטיים יודעים לשחק מלוכלך במלחמה על הקליינט. "בתיק גדול, שיקבע הרבה תקדימים, הגיעו לקליינט שלי עורכי דין ותיקים ואמרו לו, 'זה עורך דין צעיר, בלי ניסיון; תעבור אלינו, אל תסתכן'. הפחידו אותו שאם יטופל לא נכון, הוא יעביר הרבה שנים בכלא. בסוף הוא השתכנע, ונפרדנו כידידים. לא היו עושים את זה לעורך דין ותיק". דוידוב עובד כעצמאי מהיום הראשון. "אני לא מתפקד טוב כשכיר", הוא מסביר. חלק מהתיקים מעביר לו המנטור שלו בתקופת ההתמחות, עו"ד אהרון רוזה, וחלק מגיע מהסנגוריה: "אם מבסוטים ממך בסנגוריה, ואתה נותן שירות טוב, אף פעם לא תהיה משועמם. מי שעובד איתם באופן שוטף - מרוויח טוב. וזה עוזר, בטח כשאתה צעיר. מדי פעם אני מייצג גם אנשים ממשפחות הפשע, אבל הן אוהבות לעבוד עם עורכי דין קבועים שהן סומכות עליהם. עכשיו מעניין אותי לייצג 'תיירים' - אלה שנקלעו לעולם הפלילי בטעות; צעירים שנתפסו עם הג'וינט, מנהל שמואשם בהטרדה מינית, לא עבריינים מועדים. ו'תיירים' מחפשים עורך דין בגוגל. האתר שבנית לא שווה כלום אם אתה לא מקדם אותו בגוגל, אחרת לא יודעים על קיומו". אנשים מן היישוב באמת בוחרים עורך דין חיפוש
אקראי באינטרנט? מה עם המלצות אישיות? "ברור שמגיעים גם מפה לאוזן, אבל תתפלאי כמה הגוגל עובד חזק דווקא עליהם. את לא יודעת איזו מלחמת עולם יש על המקום שלך בגוגל כשמקישים 'עורך דין פלילי'. אנשים יכולים להיהרג על מיקום גבוה בסדר. חבר שלי, שעובד בקידום אתרים, מטפל בזה בשבילי. הוא פתח לי ערוץ ביוטיוב עם כל ההופעות הטלוויזיוניות שלי ועם כל קטעי הווידיאו מאתרי האינטרנט. מתברר שההקלקות ביוטיוב הולכות חזק, ומחזקות את המיקום שלי בגוגל". ערוץ תקשורת נוסף שצובר תאוצה הוא הפייסבוק. התחליף הזול והנגיש לניהול פורום משפטי באינטרנט. ניהול פורום מהווה משאת נפש בלתי מושגת עבור עורכי הדין הצעירים תאבי ההכרה. "צריך הרבה פרוטקציות כדי לנהל פורום", מציינת זנזורי, "כי זה מביא גם פרסום וגם פרנסה מצד אנשים שרוצים להמשיך לייעוץ רציני יותר. עורכות דין צעירות שניסו להתקבל לפורומים כאלה זכו להתעלמות. זוכים בזה בדרך כלל הוותיקים יותר". לפייסבוק מעלים משרדי עורכי הדין פסיקה או מאמרים שכתבו, נותנים עצות על קצה המזלג, ומפנים את החברים לאתר המשרד, בתקווה שמשם הדרך לפגישת ייעוץ תהיה קצרה. "אני לא מצפה מהחברים בפייסבוק להפוך ללקוחות", אומר הישראלי, שלמשרדו יש עמוד ברשת החברתית. "אבל כשישאלו אותם אם הם מכירים עורך דין, יהיה להם קל יותר להיזכר בי, כי נצרבתי בתודעה. צריך כמובן לשמור על מינון, כדי שלא 'יעשו עליי hide '. לקוחות מגיעים ממקומות לא צפויים; כבר קיבלתי תיקים מדהימים מאנשים ששלפו אותי במקרה מדפי זהב". לקוחות מבקשים הנחות בגלל ההיצע הגדול של המשרדים? "יש קליינטים שאומרים, משרד אחר הציע לי בעשירית מחיר. לא יעזור שאגיד להם שלפעמים הזול הוא היקר והיקר הוא הזול. במציאות של היום, תמיד יש מישהו רעב יותר שמוכן לרדת עוד במחיר. גם אני עושה הנחות, אבל אני לא אלך לחברת ביטוח ואציע מחיר קבוע של 450 שקל לתיק, אחרים כן". יש בכלל יתרונות למשרד צעיר, או שתמיד הוותיקים יזכו לעדיפות? "אנחנו פונים מיוזמתנו לקהל מוסדי. שולחים פרופיל משרד, קובעים פגישות פה ושם, וזה עובד. אולי לא נקבל בהתחלה את התיקים הכי יוקרתיים, אבל חברות היום נותנות צ'אנס לצעירים, כי אנחנו מהירים יותר ומעודכנים יותר טכנולוגית. מי שחשוב לו לקבל בלחיצת כפתור תמונת מצב מעודכנת של התיקים שלו, יקבל את זה מהר יותר במשרדי הצעירים, שרגילים לעבוד עם המייל, ללא נייר". 44 שקלים לתצהיר, לרוב במזומן עו"ד דב קיידנוב ניצב בדוכן לאימות חתימה בקומת הכניסה של בית המשפט בתל אביב. רבים מהעוברים ושבים חושבים אותו בטעות לפקיד המודיעין, שעמו חולק קיידנוב את הדוכן, והוא מפנה אותם בנימוס אל הפקיד שלצדו. תפקידו של קיידנוב הוא לסייע לאנשים שלא מיוצגים על–ידי עורך דין ונדרשים להגיש תצהירים לבית המשפט. הוא מאמת את פרטיהם, ותמורת האישור שהוא מספק להם כעורך דין מקבל קיידנוב 44 שקלים לתצהיר, לרוב במזומן. בבית המשפט ההומה של תל אביב, משמרת כזו
עשויה להניב שכר של אלף שקלים ביום, מה שהופך אותה למבוקשת מאוד בקרב עורכי הדין הצעירים, נעדרי המשרד המסודר. בבתי משפט אחרים בארץ, השכר מגיע ל– 400-300 שקלים ביום, ומטבע הדברים הביקוש למשמרות קטן בהרבה. אלא שלעורכי הדין אסור לסרב למשמרות הפחות אטרקטיביות, אחרת יוצאו מהסבב לגמרי. האתגר שבתפקיד הזה כמעט אפסי, אבל מכירים קולגות, רואים אנשים, ולעתים רחוקות עוברי האורח הופכים לקליינטים, וזה נחמד. אישה בכיסא גלגלים מבקשת מקיידנוב טיפקס, והוא מגיש לה באדיבות ועוזר לה לפתוח את המכסה. היום לא עמוס במיוחד; עד עשר בבוקר חתם קיידנוב על חמישה תצהירים ועל עוד כמה צווי הגנה של נשים מוכות, שעליהם אינו גובה תשלום, כיוון שמדובר בשירות לקהילה. האם ככה דמיין לעצמו את חייו כעורך דין? קיידנוב לא מתרגש. "לא הבטיחו לי למצוא עבודה", הוא אומר בהשלמה. "עבדתי קודם בתיווך ובהוצאה לפועל, ועשיתי הסבה מקצועית מאוחרת לעריכת דין. אני לא מצטער על זה, וממשיך לחפש כל הזמן. הבעיה הגדולה היא הדרישה לניסיון של כמה שנים, שאין לי". חשבת לפתוח משרד משלך? "עלות של משרד היא 3,000 שקל לחודש, וצריך להרוויח את זה. אי–אפשר לפתוח משרד בלי רשת ביטחון, אז אני עובד מהבית. במקביל אני עושה שירותי מסירה למשרדי עורכי דין, ושולח כל הזמן קורות חיים, גם למשרדים ולגופים מסחריים שלא מפרסמים על גיוסים". חבר ללימודים של קיידנוב, מהקריה האקדמית אונו, עובד גם הוא בפרויקט, שמאושר רק לעורכי דין בעלי ותק של עד שמונה שנים; במקביל הוא עובד כעצמאי. "אנשים מחפשים להוזיל עלויות", אומר החבר בן ה– 36 , שמעדיף לדבר בעילום שם, "ולכן זה שאין לי משרד היי–קלאס מאפשר לי להציע להם הצעה זולה יותר, או להציע פגישה ראשונה חינם, כשבמשרדים אחרים יגבו עליה כסף. בבית הפרקליט שמול בית המשפט בתל אביב אפשר לשכור חדר לפי שעות, אז אני מקיים שם פגישות. לא מזמן קבעתי פגישה עם אדם שלא הגיע, ונאלצתי לשלם 150 שקל לשעה על המקום". לא עדיף להיפגש בבית קפה? "כלכלית כן, אבל שם זה נראה יותר רציני, ויש גם שירותי מזכירות בתשלום. אני כל הזמן מחפש הזדמנויות. לפני חמש דקות חתמתי על תצהיר לבן אדם
שפגשתי בהוצאה לפועל, ועכשיו הוא רץ אחריי שאתן לו כרטיס ביקור. יש לי אישה וילדים, וישנו הפחד שלא אצליח לסגור את החודש. אבל אני מאמין שההתייצבות תגיע. אני מרוויח הרבה יותר טוב מעורך דין מתחיל שעובד כשכיר במשרד, בטח בהשוואה למספר השעות שהוא עובד".  מכיר אנשים שהתייאשו? "בטח - כאלה שפתחו משרדים וסגרו מהר, כי ההוצאות עלו על ההכנסות. יש לי חבר שהיה מצטיין בלימודים, וחזר לעבודה הסטודנטיאלית שלו כשליח פיצה, אחרי שלא הלך לו כעצמאי. מאות קורות חיים הוא שלח. אחרי שנה בפיצה, שלוותה בהרבה בושה ותסכול, הוא מצא עבודה כפקיד בבנק, ונראה שטוב לו. לעריכת דין הוא כבר לא יחזור" .
 
נכתב על ידי חן שליטא מגזין גלובס - פורסם ביום ¿ 32 | יום ה' | ה' בתמוז תש"ע | 17 ביוני G G 2010 יום ה' | ה' בתמוז תש"ע | 17 ביוני 2010 | 33